ליום חמישי הזה הוא חיכה לא מעט זמן. סוף שבוע ראשון שהוא חוזר הביתה מזה מספר שבועות- מצב שגרתי בבסיס בצפון שבו הוא משרת. "הגזרה" חמה כל הזמן בגבולות הצפוניים והדרומיים, וגם כשנדמה שלא, תמיד יכולה לחול תקרית מפתיעה ועל החיילים, ובעיקר על המפקדים, לשמור על כוננות שיא. התדריך יציאה היה מתכונן להתחיל ב16:15, אבל התעכב מהסיבות הרגילות. ב-17:27 כבר חיכה על הרכבת לכיוון תל אביב. הוא גר צפונה מתל אביב, אבל הפעם הייתה לו סיבה ייחודית להגיע לתל אביב. הוא הוזמן להגיע למסיבת יום הולדת של ידידה קרובה מהעבר, שעברה להתגורר בחו"ל והקשר ביניהם נותק. ההזמנה שהגיעה בדואר לא יכלה להפתיע אותו יותר, ואילו הטלפון שהגיע מאוחר יותר מאחיה של כלת יום ההולדת כבר לא היה הלם גדול עבורו. הוא אישר את הגעתו, ושאל בנימוס האם עוד אנשים מהעבר של השניים צפויים להגיע. "הוזמנו עוד שניים- שלושה חברים קרובים, אבל לא בטוח שיוכלו להגיע", נענה בהיסוס. כמה שהוא קיווה שהשאר יוכלו להגיע, אחרת- חשב לעצמו, מה בדיוק אעשה שם?
התכנית שלו הייתה מסודרת: לשים בפלאפון את הדיסק החדש שהוריד לגלקסי של אחד הזמרים האהובים עליו בחו"ל, לתפוס תנומה קלה ברכבת, ותחנה אחת לפני "תל אביב - השלום" להחליף לבגדים חגיגיים יותר ממדי א' ונשק צבאי. את הקיטבג תכנן לשים מאחורי הבר, או אצל אחד השומרים. בשעה 20:15 הוא התעורר בבהלה. התחנה הייתה "תל אביב - סבידור מרכז" אך הרכבת בדיוק עמדה לעזוב את התחנה, והוא חשש שיפספס את התחנה הבאה אם יחליף בגדים בתא השירותים הצפוף ברכבת. תנומה קלה זו לא הייתה, יותר בכיוון של להשלים שעות שינה חסרות בשינה עמוקה ורווית חלומות. ובכל זאת, נדמה שרק במזל התעורר לפני שפספס את התחנה, חשב לעצמו והחליט להחליף בגדים בשירותים באולם, בתקווה שיתאפשר לו כמובן.
הוא יצא מתחנת הרכבת, והחל להתקדם לעבר המעליות, לכיוון הקומה הגבוהה שנכתבה בהזמנה. רק כשנכנס לבניין וראה את המוזמנים האחרים לבושים בצורה מחויטת ורשמית, הרגיש שעשה טעות שלא החליף בגדים לפני. כשנכנס למעלית, שאליה נכנסו קודם זוג בחליפה ושמלת ערב, הרגיש צורך להתנצל על המראה החפוז של החייל, וסינן לעברם שהוא ידיד של דנה והגיע לכבוד יום ההולדת שלה. את הזוג המסויג זה פחות הרשים.